נר מצוה ותורה אור; שער היחוד מ״ג

1 ומכל הנזכר לעיל יובן גם כן הנמשל למשכיל למעלה בהתבוננות כמה פרטים בהשתלשלות מלמעלה מעלה עד למטה מטה שנכללו כולם בכלל אל מקור הראשון שהוא כאשר עלה במחשבתו הפשוטה כו' בעצמות אור אין סוף שלפני הצמצום

2 שכלול מג' מדריגות מחשבה דבור ומעשה שבמחשבה הנזכר לעיל

3 ובחינת מעשה שבמחשבה העצמית שבעצמות ממש הוא כמו ענין סוף מעשה שעלה במחשבה תחלה

4 ודלא כלשון הרמב"ם בידיעת עצמו יודע את הכל

5 אלא מה שיודע את כל ההשתלשלות דאבי"ע בידיעה שחוץ ממנו, היינו בחינת עשיה שבמחשבה, כמו שחושב בציור דבר נבדל, הגם שאין לך דבר חוץ כו'

6 ובחינת דבור שבמחשבה העצמית הוא כמו מה ששיער בעצמו בכח מה שעתיד להיות בהשתלשלות כו'

7 שזה שנאמר גליף גליפו בטהירו עילאה, חקיקת אותיות בעצמות כו'

8 וכן מה שכתוב כי הוא אמר, במחשבה העצמית, ויהי, ההוא אמר ולא יעשה, על ידי צמצום הראשון כו' וכהאי גוונא

9 כי כל אמירה הוא בבחינת דבור שבמחשבה הנזכר לעיל שלמעלה משמיעת דבור זולתו, כמו הטה אזנך ושמע כו' ויקשב וישמע וכהאי גוונא

10 ומחשבה שבמחשבה העצמית היינו כמו שמבואר למעלה במחשבת השכלת הענין בצירופים שונים כו'

11 והוא כאשר עלה ברצונו ומחשבתו אנא אמלוך וכהאי גוונא, והוא על פי חכמתו ורצונו העצמית כו'

12 וזהו שאמר והיה העולם, בבחינת מלכות דאין סוף, אנא אמלוך כו'

13 ולפי זה מה שנתעורר בחינת חפץ חסד הראשון על ידי מעשה התחתונים כו' שמחמתו עלה במחשבתו ורצונו כו', הרי הוא מגיע לתחלת התעוררות הרצון במחשבה העצמית וכו'

14 וזה שכתוב נפלאותיך ומחשבותיך אלינו כו' עצמו מספר כמו שכתוב לתבונתו אין מספר

15 כי לפי ערך העמקת החכמה והדעת, כן ערך העמקת בחינת המחשבה העצמית בעצמות אור אין סוף, כמו מה מאד עמקו מחשבותיך וכנזכר לעיל ודי למבין.

16 ועל דרך זה יובן גם כן בירידת המדריגה בהשתלשלות אור הרצון ומחשבה דאחדות פשוט, אחר הצמצום הראשון הנקרא מקום פנוי כו'

17 בבחינת הארת הקו כו' שהוא בחינת הרצון ומחשבה הקדומה, שצופה ומביט הכל בסקירה אחת כו', שכלול גם כן מג' מדריגות מחשבה דבור ומעשה

18 שנקרא בי"ע, כי המחשבה בבריאה והדבור ביצירה והמעשה בעשיה וכמו שכתוב בראתיו יצרתיו כו' כידוע

19 עד בחינת הרצון שבמחשבה סתימאה דאדם קדמון ועתיק יומין ואריך אנפין כו', שבא למטה בסדר השתלשלות בדרך פרט

20 כמשל באדם למטה, שיורד הארת אור עצם המחשבה העצמית הנעלמה בעצמות הנפש, בגלוי ברצון ושכל ומדות כו', עד בחינת המחשבה שמלבשת המדות שבלב שנקרא לאה, שכלול מג' מדריגות מחשבה דבור ומעשה כו' כנזכר לעיל

21 ולמעלה, היינו עד בחינת אותיות מחשבותיו של מדותיו שבאצילות שנקרא זעיר אנפין, שעל זה אמר ויאמר יהו״ה אל לבו, אמירה זו במחשבה כו'

22 ולפעמים נשאר הדבר במחשבה עלאה דזעיר אנפין שנקרא אדם העליון, כמו וינחם יהו״ה כו' שחזרה זו במחשבה, שלא הביאה לדבור ולמעשה כלל

23 כענין ליבא לפומיא לא גליא, וכמו צדיק ורשע לא קאמר כידוע ודי למבין

24 ודרך כללות הכל, בחינת ג' מדרגות במחשבה דבור ומעשה, אדם קדמון במחשבה - בחינת אדם דבריאה, ובחינת עתיק יומין ואריך אנפין בבחינת דבור - אדם דיצירה, ובחינת זעיר אנפין נקרא בחינת אדם דעשיה

25 ובדרך פרט גם בזעיר אנפין כלול מג' מדרגות בי"ע מחשבה דבור ומעשה כו'

26 ונמצא מובן למשכיל בכללות מכמה ריבוי פרטים מבחינת מעשה דמחשבה העצמית בעצמות אור אין סוף עד בחינת עשיה שבמחשבה דזעיר אנפין דאצילות

27 וזה שנאמר כל אשר חפץ יהו״ה, במחשבה העצמית, עשה מאין דאצילות לבריאה כו׳

28 והנה על דרך זה יובן בענין ד' רבתי דאחד

29 שהוא בבחינת מלכות דתבונה שמבחינת אחוריים דאימא כו', והוא ענין קשר של תפילין של ראש כו' כידוע

30 הרי יובן דרך פרט בבחינת זעיר אנפין שנקרא אחד בבחינת אחדות דעשר ספירות דאצילות בבחינת אדם דעשיה בכללות

31 שזהו בחינת השרש דמחשבה דלאה הבא בבחינת אותיות וצירופים הנקרא מחשבה שבמחשבה

32 אך נקרא דלי"ת רבתי, שהוא בחינת גדלות הדבור, להיות מבואר למעלה שיש ב' מדריגות בזה

33 ובאמת גם זה בחינת דבור שבמחשבה יחשב, מה שחושב המושכל בצירופים, גם שלא להביא בדבור כלל

34 והוא דלי"ת רבתי דא"ח ט"ס דזעיר אנפין כו' שכל מדה וספירה באה באותיות וצירופים דמחשבה דלאה כו' מכח ושרש המחשבה בחינת מלכות דתבונה כו'

35 ולכך צריך להאריך בדלי"ת, להיותו שרש בחינת המלכות בד' סטרי עלמא שביחודא תתאה דברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כו'

36 וגם הנה מובן דרך כללות, במחשבה הקדומה עד במחשבה הפשוטה דאחדות הפשוטה בעצמותו ממש, בבחינת סתימא דכל סתימין דלית מחשבה תפיסא ביה, אפילו מחשבה דאדם קדמון כו', דדלי"ת רבתי הוא כשעלה באותיות מחשבתו ורצונו הפשוט כו', שהוא בא מבחינת מלכות דתבונתו העצמית כו' ודי למבין

37 ומה שכתוב בעץ חיים דעקבי לאה נכנסין תוך ראש רחל כו', וכמאר רבותינו זכרונם לברכה מה שעשתה ענוה עקב לסוליתא עשתה יראה עטרה לראשה כו', היינו בחינת דבור שבמחשבה שנעשית מחשבה שבדבור שזהו עקב ענוה

38 כי המחשבה בהעלם ואין, והדבור בגלוי ויש כו', ונעשית עטרה וכתר לרחל בחינת הדבור

39 כי בחינת כח ושרש וראש לדבור הן צרופי אותיות שבמחשבה, שאם יופסקו יופסק הדבור כידוע

40 וזה שכתוב עקב ענוה יראת יהו״ה כו' וכמו שכתוב במקום אחר